כשיצאנו מהצבא, היינו חבורה של חברים שכל הזמן קבעה מפגשים. לפעמים לשבת בבר ולפעמים סתם לצאת עם החברים
אני זוכר ערב אחד שהתארגנו אצל חבר לפני יציאה. אחד מאיתנו כבר החליף שלוש חולצות, וכולנו צחקנו שעד שהוא יבחר מה ללבוש כבר ייגמר הלילה. ואז הוא הסתכל במראה ואמר
״אני לא אוהב איך שזה יושב עליי״
המשכנו לצחוק עוד רגע, אבל האמת היא שכולנו הבנו את אותה ההרגשה, כי כולנו הכרנו את התחושה שאתה רוצה להיראות טוב יותר, ורק לא מצליח למצוא את החולצה הנכונה.
דיברנו על זה באותו ערב. על חולצות שנצמדות לבטן דווקא כשלא רוצים, ועל שרוולים רחבים שמסתירים את הידיים ואת כל השרירים, גם אחרי כל הזמן שהשקעת באימונים. ורצינו חולצה שאפשר פשוט ללבוש, להסתכל במראה ולהרגיש טוב בלי להתחיל שוב לחפש מה להחליף.
אז התחלנו לעבוד עליה. ניסינו גזרות, שינינו שרוולים, בדקנו איך היא יושבת כשעומדים, זזים ויושבים. רצינו שהשרוולים יחבקו את הידיים וידגישו אותן, ושהבד באזור הבטן ייפול בנוחות בלי להיצמד.
ככה נולד פרו-פיט, מהרגע הקטן הזה לפני היציאה, כשחבר שלנו רק רצה להרגיש טוב במה שהוא לובש. היום, כשמישהו לובש את החולצה שלנו ואומר לנו שהוא יצא מהבית עם יותר ביטחון, אנחנו נזכרים בדיוק למה התחלנו.
אז מפסיקים להתפשר ביום יום, כי כשכולם הולכים עם אותה החולצה, תלך עם חולצה שגורמת לך להיראות אתה.
